הערעור והרקע לו
1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין בתיק בד"א 15/12 (נאוה פינקס עו"ד-אב"ד; צבי רוטנברג עו"ד; רונן עדיני עו"ד) מיום 15.5.12, שבו נקבע בדעת רוב כי אין מקום להפעלת סמכות בית הדין מכוח סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין התשכ"א-1961 (להלן - חוק הלשכה) ולפיכך בוטלה החלטתו של בית הדין המחוזי למשמעת של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב-יפו (רוני גולן עו"ד-אב"ד; גרשוני שרון עו"ד; טובה פריש עו"ד) מיום 12.1.12 בתיק קד"מ 13/11, שבה נקבע כי במעשי המשיב דבק קלון ולפיכך הוטל עליו עונש של השעיה בפועל למשך 3 שנים מחברותו בלשכה וזאת מיום 15.2.12.
2. ביסוד הבקשה לפי סעיף 75, שהגיש ב"כ המערערת כנגד המשיב לבית הדין המחוזי ,
עמדה הרשעתו בשני תיקים פליליים של בית משפט השלום בתל אביב-יפו: האחד, ת"פ 5885/05 שבגדרו הורשע המשיב בעבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין - התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין) וזוכה מעבירה על סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן - חוק הגנת הפרטיות). בגדרי תיק זה נדון המשיב לקנס כספי בסך 1,000 ש"ח וכן למאסר על תנאי. השני, ת"פ 6180/03, שבגדרו הורשע המשיב בעבירה של פגיעה בפרטיות, לפי סעיפים 5 ו-2(1) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 ונגזר עליו מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת בסך 7,000 ש"ח.
3. המשיב ערער על שתי ההרשעות לבית המשפט המחוזי בתל אביב בע"פ 070314/08 וע"פ 070441/08. שני הערעורים נדחו על ידי מותב בית המשפט, בראשות כב' הנשיאה ד' ברלינר, בפסק דין מיום 6.7.09. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה על ידי בית המשפט העליון ברע"פ 6135/09, בהחלטה מיום 5.8.09 (כב' השופט א' א' לוי).
הרקע העובדתי
4. על פי הממצאים שנקבעו בהכרעת הדין בת"פ 6180/03 הגיע המשיב ביום 12.6.2000 או בסמוך אליו לבריכת השחייה גורדון בתל אביב וצילם במצלמתו את המתלוננת, צעירה ילידה 1982 שבינה לבינו פער גילאים של כ-34 שנים, שאותה לא הכיר קודם ואשר בילתה בבריכה יחד עם חברה. המשיב פיתח מתוך סרט הצילום 12 תמונות, שבהן נראית המתלוננת ישובה על שפת הבריכה לבושה בבגד ים. לאחר מכן ניסה המשיב לברר בדרכים שונות את שמה וכתובתה של המתלוננת עד שהשיג אותם, ובמועד כלשהו בחודש יוני 2000 שלח אליה מכתב אליו צירף 3 מן התמונות. במכתב צוין שמו של המשיב ותפקידו כעורך דין. באותו מכתב ציין המשיב, כי מדובר ב"מתנת יום הולדת" ממנו. עוד הוסיף, כי ידוע לו מספר הטלפון של המתלוננת, אך אין הוא יוצר איתה קשר, כיוון שאין לו מושג מה גילה ואין הוא רוצה "להסתבך עם קטינות". המשיב ציין באותו מכתב, כי הוא מתעתד לפתוח משרד חדש וכי הוא מחפש פקידה בעלת תכונות אופי המאפיינות את המתלוננת.
5. בחודש אוגוסט 2000 פיתח המשיב שתיים מתמונות המתלוננת לגודל של כרזה ("פוסטר") ושלח אותן בחבילת גליל, בדואר רשום, לכתובת הוריה של המתלוננת. לאותה חבילה צירף מכתב שהעתקו נשלח להורי המתלוננת. בחודש ספטמבר של אותה שנה התקשרה המתלוננת למספר הטלפון שהופיע במכתביו של המשיב ודרשה ממנו שימסור לה את התמונות ויחדל מלהטרידה. בנוסף, פנתה המתלוננת למשטרה והתלוננה על הטרדה מצידו של המשיב. באותה תלונה טענה, כי בנוסף למשלוח התמונות והמכתבים, המשיב אף הגיע למקום עבודתה וכן למקום מגוריה ושאל עליה. בחקירתו במשטרה, בחודש ספטמבר 2000, אישר המשיב כי שלח את המכתבים והתמונות, אך הכחיש כי הגיע למקום עבודתה של המתלוננת והוזהר לבל ימשיך להטרידה. בחודש יוני 2000, נעתרה בקשת המשיב שהוגשה למשטרה לסגור את התיק, אולם לקראת סופו של אותו חודש שלח המשיב מכתב נוסף למתלוננת, שבו הציע לה להיפגש עמו כדי שיוכל למסור לה את כל התמונות, תוך ציון כי היא תוכל לבוא לפגישה עם הוריה. בעקבות מכתב זה, חידשה המתלוננת את תלונתה והוגש כתב אישום כנגד המשיב.
6. על פי הממצאים שנקבעו בת"פ 5885/05, בתאריך 19.2.05 התקשר המשיב למספר הטלפון הסלולרי של המתלוננת על מנת להפחידה ואמר לה: "אני אהרוג אותך". בנוסף, שלושה ימים לאחר מכן, במהלך חקירתו במשטרת מרחב הירקון בגין אותו אירוע, העתיק את כתובתה מתוך הדף עליו נרשמה הודעתה.
7. בעקבות קביעת הממצאים בת"פ 6180/03 קבע בית משפט השלום (כב' השופטת ד' שיריזלי) כי ההטרדה הייתה "מסה מפחידה מאיימת ונמשכת" ולפיכך הרשיע את המשיב בעבירה לפי חוק הגנת הפרטיות, זאת, בין היתר, תוך דחיית טענת המשיב כי המדובר ב"זוטי דברים". בעקבות הממצאים שנקבעו במסגרת ת"פ 5885/05 קבע בית משפט השלום (כב' השופט מ' פלד) כי המשיב עבר את עבירת האיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, אך זיכה אותו מהעבירה של פגיעה בפרטיות, בגין העתקת כתובתה של המתלוננת מטופס הודעתה במשטרה.
8. בית המשפט המחוזי, שדן במאוחד בערעוריו של המשיב על שני פסק הדין של בית משפט השלום, דחה כאמור את ערעוריו הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש. בית המשפט קבע, כי "
מעשיו של המערער לאורך כל הדרך, הם קשים, מכוערים, חושפים גסות רוח ואובססיביות. ההטרדה שספגה המתלוננת היא מסוג הטרדה מאיימת המהווה סיוט עבור קורבן העבירה. קשה להבין כיצד אפשר לעצמו המערער לפלוש, כך סתם, לחייה של נערה צעירה ממנו ב-34 שנה ולהציק לה לאורך תקופה ארוכה כל כך. כפי שצוין לעיל, לא נתקררה דעתו של המערער גם לאחר שנסגר התיק הראשון והוא חידש את מעשי ההטרדה שנתיים מאוחר יותר. האיום ברצח מהווה הסלמה משמעותית הן בשל שהוא ממשיך את הפרשה עד שנת 2005. על רקע זה, חסד נעשה לו למערער בכך ששני המותבים שדנו בעניינו הסתפקו במאסר על תנאי ובפיצוי וקנס ולא מעבר לכך". (פסקה 22 לפסק הדין)
9. בית המשפט העליון, ברע"פ 6135/09, דחה כאמור את בקשת רשות הערעור שהגיש המשיב הן כלפי ההרשעה והן כלפי העונש.
החלטת בית הדין המחוזי
10. בית הדין המחוזי, בהחלטתו מיום 12.1.12, קיבל את בקשת המערערת לפי סעיף 75 לחוק הלשכה, לקבוע כי נפל קלון בהרשעותיו של המשיב. בית הדין קבע כי המונח "קלון" שאוב מתחום המוסר והוא פועל יוצא של התנהגות הנחשבת לפגומה מבחינה התנהגותית מוסרית. לשיטתו, לא בכל עבירה פלילית טמון יסוד הקלון ויתכן שבביצוע עבירה מסוימת יימצא בנסיבות מסוימות קלון אך בנסיבות אחרות לא יימצא קלון. עוד קבע בית הדין, כי השאלה אם דבק בעבירה קלון מוכרעת בהתאם למידת החריגה של מעשי עורך הדין הנאשם מרמת ההתנהגות הנדרשת והמצופה ממנו. זאת, לנוכח יחסו של הציבור כלפי העוסקים במקצוע עריכת הדין, מהם הוא מצפה לשמירה על החוק ולא להפרה שלו. בית הדין המחוזי קבע כי התנהגותו של המשיב היתה בבחינת סטייה חמורה מהנורמות המצופות מעורכי הדין וכי ביצוע עבירות פליליות של פגיעה בפרטיות ושל איומים בידי עורך דין כלפי אדם, מהווה התנהגות שאין להסכים עמה ואין להקל בה ראש. עוד הוסיף, כי מדובר בהתנהגות עבריינית שאינה יאה לעורך דין המצווה על שמירת החוק.
11. לעניין העונש קבע בית הדין המחוזי, כי עונש ההשעיה של שלוש שנים בפועל שלו עתר ב"כ הקובל, נתבקש לאחר שכבר נעשתה התחשבות בנסיבות המקלות בעניינו של המשיב. בית הדין קבע, כי ניכר במשיב שלא הפנים את הרשעתו ולא למד את הלקח ואף התפלמס עם בית הדין לגבי הרשעתו, חרף דחיית הערעור שהגיש. לפיכך, קבע שהעונש שהתבקש על ידי הקובל נמצא במתחם הסבירות והטיל על המשיב, כאמור, עונש של השעייה בחברות לשכת עורכי הדין למשך שלוש שנים. עוד ציין, כי מאחר שנטען לפני כי המשיב אינו עוסק בייצוג לקוחות אלא בתרגומים משפטייים ובמתן אישורים נוטריוניים, הרי מדובר בעיסוק שלגביו לא חל כלל ייחוד העיסוק לגבי עורכי דין לפי סעיף 20 לחוק, ולכן השעייתו של המשיב לא תפגע בעיסוקו כמתרגם.
הערעור לבית הדין הארצי
12. בית הדין הארצי, שדן בערעורו של המשיב על אותה החלטה, הפך, בדעת רוב, את החלטת בית הדין המחוזי וקבע כי לא נפל קלון במעשי המשיב במסגרת שתי ההרשעות. לעומתו, סברה דעת המיעוט, כי יש לדחות את הערעור על קביעת הקלון, אך ראוי עם זאת, לאור העובדה שהמעשים נעשו על ידי המשיב שלא בכובעו כעורך דין וכן לאור מכלול נסיבותיו הקשות, למתן את העונש ולהשית עליו עונש של השעיה בפועל למשך חצי שנה וכן שנתיים וחצי של השעייה על תנאי.
נימוקי דעת הרוב
13. דעת הרוב בבית הדין הארצי, מפי עו"ד רונן עדיני, שאליו הצטרף בהסכמה עו"ד צבי רוטנברג, סברה כי יישומו של סעיף 75 לחוק הלשכה מחייב להתייחס לא רק למהות העבירה בגינה הורשע עורך הדין, אלא גם לנסיבותיה, כדי לבדוק אם דבק בה קלון. באשר לנסיבות ההרשעה בת"פ 6180/03, שבו הורשע כאמור המשיב בעבירה לפי חוק הגנת הפרטיות, סברה דעת הרוב, כי מניתוח האירוע עולה שמדובר בעבירה "בנסיבות קלות ביותר, שלא לומר גבוליות ממש (מבחינת הפליליות)" (פסקה 13 לחוות דעת עו"ד עדיני). דעת הרוב סברה כי אין בנסיבות ביצוע העבירה כל שבב של אלימות והן אינן מצביעות על דפוס עברייני או על ליקוי יסודי בתפיסת המשיב את החוק. לאחר שערכה ניתוח של נוסח המכתבים ששלח המשיב למתלוננת סברה דעת הרוב, כי מדובר במכתבים מנומסים ואדיבים שאין בהם כל חריגה מכתיבה של מחזר מאוהב ותו לא. עוד נקבע, כי מדובר בנסיבות כה מינוריות בפן הפלילי, עד שהן צריכות להשפיע על שיקול דעתו של בית הדין המשמעתי, בבואו להוסיף עונש משמעתי על העונש הפלילי שכבר נגזר על המשיב. בנוסף נקבע, כי באותם מעשים אין כל פגם מוסרי או פגם כזה המשליך על יכולתו של המשיב לתפקד בעריכת דין או לאמינות שרוחש הציבור לעורכי הדין וכיוצא באלה שיקולים הרלוונטיים לשאלת הקלון. גם לגבי עבירת האיומים, בה הורשע המשיב בת"פ 5885/05, נקבע, כי אין בה קלון, משום שמדובר באירוע חד פעמי ונקודתי , שלא נעשה פנים אל פנים, אלא טלפונית ולא באיום חוזר ונמשך, ובנוסף אין טענה, כי המשיב ביצע איומים אחרים או נוספים כלפי אנשים אחרים או כלפי נשים אחרות או כי הטריד, איים או פגע בפרטיותן של נשים אחרות, למעט המתלוננת. חבר בית הדין, עו"ד רוטנברג, שהצטרף כאמור לדעתו של עו"ד עדיני, ציין בנוסף, כי העבירות בוצעו לפני כעשר שנים ובגינן המשיב כבר נענש על ידי בית משפט השלום במסגרת ההליך הפלילי.